<h1>סמ"ג עשין סימן רל"ט</h1>
<h2>דף עא:</h2>
תניא בת"כ (פ"ה) והבא אל הבית כשיכנס ראשו ורובו. וצריך להתישב בענין שבארנו באהלות (עשה רל"א דף ר"ל ד' בד"ו [הו' בנגעים פי"ג מ"ז]), והבא אל האהל אפילו משהו. ובפ"ב דשבועות (י"ז ב') דורש מכאן טהור שנכנס לבית המנוגע דרך אחוריו אפילו נכנס כולו חוץ מחוטמו טהור שדרך ביאה אסרה תורה, ומטעם זה פוטר שם טמא שנכנס להיכל דרך גגין. כל ימי הסגיר אותו ולא ימים שקלף את נגעו, יכול שאני מוציא את המוחלט שקלף את נגעו ת"ל כל ימי, יטמא עד הערב מלמד שאין מטמא בגדים יכול אפילו שהה כדי אכילת פרס ת"ל והאוכל בבית יכבס בגדיו, אין לי אלא אוכל שוכב מניין ת"ל והשוכב בבית יכבס בגדיו לא אוכל ולא שוכב מניין ת"ל יכבס יכבס ריבה, אם כן למה נאמר אוכל ושוכב ליתן שיעור לשוכב כאוכל (רש"י ויקרא י"ד מ"ו). ואחד השוכב או עומד אם שהה כדי אכילת פרס נטמאו בגדיו (ע"פ לשון רמב"ם טומאת צרעת פט"ז ה"ו). שנינו במסכת נגעים פי"ג (מ"ט) מי שנכנס לבית המנוגע וכליו על כתיפיו וסנדליו וטבעותיו בידיו הוא והם טמאים מיד פירוש (ר"ש) שאף בהן אני קורא והבא אל הבית, היה לבוש כליו וסנדליו ברגליו וטבעותיו בידיו הוא טמא מיד והם, שבטלין אצל גופו (ע"פ תו' חולין ע"א ב' ד"ה למאי ע"ש) אינם מטמאין אלא מגופו לפיכך הם טהורים עד שישהא בכדי אכילת פרס פת חיטין ולא פת שעורין מיסב ואוכלה בלפתן. וכל השיעורין הלכה למשה מסיני (סוכה ו' א').
